לזכור ולהזכיר

יניב צדוקמהלב, ללימוד ולמעשה

השבוע כתבתי מאמר לפרשת בראשית.

ואחרי שהוא יצא, ידיד יקר העיר לי בעדינות: "הרב לא מוזכר".

ואז הבנתי שלא הזכרתי, ולא נתתי מספיק יוקר וחשיבות, למקור האור והדעת שממנו קיבלתי.

זה לא היה בכוונה. אבל זה היה חסר.

ודווקא החיסרון הזה, כשהבנתי אותו, לימד אותי את הלימוד הכי חשוב של השבוע.

🌊 לא רשעות, שכחה

בשיעור על "ברוך אתה בבואך" רבינו מביא את דברי חז"ל, שבבריאת העולם היה הקב"ה "בונה עולמות ומחריבן".

ולמה? כי רצה להמשיך לבריות שפע וברכה בלי סוף, אבל ראה שמתוך השפע יבואו לגאווה.

כך היה בדור המבול, בדור הפלגה ובאנשי סדום. הם קיבלו שפע הרבה מאוד, ומתוך השפע טעו, קלקלו ולקחו את כל המלוכה לעצמם.

הם לא קשרו את הטוב שקיבלו אל מי שנתן אותו. וכשאין קשר כזה, אין גם שמירה. השפע עצמו הפיל אותם.

וזה מה שתפס אותי: הנפילה לא התחילה ברשעות גדולה. היא התחילה בשכחה.

☀️ דווקא כשטוב

כשקשה לנו, אנחנו זוכרים לבקש. כשטוב לנו, קל מאוד לשכוח.

הפרויקט הצליח, העסקה נסגרה, המאמר יצא יפה. ובלי לשים לב, מתחילים להרגיש שזה שלנו. שאנחנו עשינו.

רבינו כותב שמתוך תוקף הגבורות שבאים על העולם, ועל כל אדם בפרטיות, "שוכח האדם את חסדיו יתברך".

השכחה היא לא תקלה נדירה. היא המצב הטבעי שלנו. ולכן צריך לעבוד עליה, כל יום מחדש.

🗣️ לזכור, וגם להזכיר

והתיקון, בלשונו של רבינו: "צריך לעורר ולזכור החסדים ולהוציאם בפיו".

שני שלבים. קודם לזכור: לעצור ולהתבונן בטוב שקיבלתי. ואחר כך להזכיר: להוציא את זה בפה.

לא מספיק להרגיש תודה בלב. כל עוד היא נשארת בפנים, קל לה להתמסמס. כשאומרים אותה בקול, היא הופכת למציאות.

רבינו מסביר שהשבח וההלל הם כמו חותם על השפע. הם שומרים עליו שלא יוביל לגאווה.

מי שמזכיר מאיפה הטוב הגיע, נשאר קרוב אליו.

👥 ובחיים שלנו

אני חושב על כל מי שהביא אותי עד לכאן. מורים, הורים, שותפים, מי שנתן לי הזדמנות ראשונה.

כולם חלק מהשפע שאני חי בו היום. וכמה פעמים באמת אמרתי להם את זה?

וזה נכון עוד יותר מול הקב"ה. כל בוקר שאני קם, כל נשימה, כל הצלחה קטנה. הכול חסד.

השאלה היא אם אני זוכר. ואם אני גם אומר.

🧭 שלושה הרגלים קטנים

🌱 התיקון שלי

אז השבוע תיקנתי. למאמר הקודם הוספתי את מה שהיה צריך להיות בו מההתחלה: מאיפה הדברים באים.

ומעכשיו, בכל מאמר שנכתב בהשראת דברי רבינו, יופיע המקור. באיזה גיליון, באיזו פרשה, וממי קיבלתי.

לא כי צריך. כי זה הלימוד עצמו.

ותודה מיוחדת לידיד היקר שהעיר לי. את שמו לא אכתוב, אבל הוא יודע: התיקון הזה בזכותו. וגם זה חלק מהלימוד, להזכיר את מי שהזכיר לנו.

שנזכה כולנו לזכור את החסדים, ולהזכיר אותם בקול. ושהשפע שה' נותן לנו יישאר שמור, מתוך ברכה ושבח.

שבוע טוב ומבורך 🌹

יניב