בעולם הצבי: הצבי · תורהריפא · טכנולוגיה וייעוץהבארכל הארגונים ▾

"אחותי את": קשר שאין בו פירוד

על שתי מילים שאברהם ביקש משרה לומר במצרים, ועל מה שהן מגלות על קשר שלא נפרד, גם כשהתקווה מתעכבת.

"אחותי את": קשר שאין בו פירוד

בס"ד

יום שני, ט"ו בחשוון תשפ"ז
מתוך "משולחן שלמה" · גיליון 301 · פרשת לך לך

יניב צדוק
יניב צדוקמהלב, ללימוד ולמעשה

בהשראת כתב הקודש "משולחן שלמה" (גיליון 301, פרשת לך לך) של מורינו ורבינו הינוקא, הגאון רבי שלמה יהודה שליט"א, רז מימינו.

יש זוגות שכשאתה יושב איתם, אתה מרגיש שהם כבר לא שני אנשים. הם מסיימים זה לזה את המשפטים. הם מתווכחים, ואחרי חמש דקות צוחקים על אותו דבר. משהו ביניהם עמוק יותר מהסכם.

ולפעמים דווקא אצל זוגות כאלה החיים לא הולכים לפי התוכנית. מחכים למשהו שלא מגיע. שנה, עוד שנה, ועוד אחת.

בפרשת לך לך יש זוג כזה, ויש שתי מילים שמספרות עליו הרבה: "אחותי את".

🌾 הרגע ליד מצרים

כשאברהם ושרה יורדים למצרים בגלל הרעב, אברהם אומר לה: "אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ" (בראשית יב, יג).

בפשט, זה צעד של זהירות. אם המצרים יחשבו שהיא אשתו, הם עלולים להרוג אותו. אם יחשבו שהיא אחותו, הוא ינצל.

אבל המפרשים לא מסתפקים בזה. הם שואלים: למה דווקא המילה הזו? יש בה משהו מעבר לתכסיס.

📖 "אמור לחכמה אחותי את"

אחד הכיוונים מגיע מספר משלי: "אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ" (משלי ז, ד). אותן שתי מילים בדיוק.

מכאן לומדים ששרה הייתה "אחותו" גם בחכמה. אברהם ושרה היו שניהם גדולים בחכמה. כלומר: אברהם יכול לומר את המשפט באמת מלאה, במובן העמוק שלו, והמצרים ישמעו את המובן הפשוט.

הקשר ביניהם לא היה רק קשר של בית ומשפחה. הוא היה קשר של שני אנשים שחושבים יחד, שרואים יחד, שהולכים באותה דרך.

זוג אמיתי הוא לא רק שניים שגרים יחד, אלא שניים שרואים יחד.

אמור לחכמה אחותי את: שניים שרואים יחד

🔗 אח ואחות לא נפרדים

שני מפתחות ברזל ישנים על טבעת אחת, ליד כד חרס על שולחן עץ

ויש כיוון נוסף, ובעיניי הוא עמוק במיוחד. יש מי שמסביר שאברהם רצה בכך להידבק בשרה בקשר שאין בו פירוד בכלל.

ההבדל פשוט: בין איש לאשה יכול לבוא גט. זה עצוב, אבל זה אפשרי. בין אח לאחות אין גט. גם אם הם רבים, גם אם הם לא מדברים שנים, הם נשארים אח ואחות. הקשר הזה לא נמחק.

כשאברהם קורא לשרה "אחותי", הוא אומר לה בעצם: אצלנו אין אפשרות של פירוד. את חלק ממני כמו שאחות היא חלק מהמשפחה, לתמיד.

ויש מי שמוסיף שהקשר בין אברהם ושרה היה כמו הקשר בין אדם לחווה, שנבנתה מגופו ממש. לא שני אנשים שנפגשו, אלא שני חלקים של אותה נשמה.

בין אח לאחות אין גט: קשר שלא נמחק

🛡️ ביטחון שמאפשר לריב

יש לזה גם צד מעשי מאוד. בבית שבו כל ויכוח מאיים על הקשר, אנשים מפסיקים להגיד את האמת. הם שותקים, מוותרים, מחליקים. כי מה אם הפעם זה יגמר?

בבית של אח ואחות זה אחרת. מותר להתווכח, מותר לא להסכים, מותר אפילו לכעוס. כי ברור לשניים שהקשר עצמו לא עומד למבחן בכל ויכוח. הוא מעבר לזה.

אותו עיקרון נכון גם בעבודה. שותפים שבטוחים זה בזה יכולים לחלוק בחריפות בחדר הישיבות ולצאת ממנו יחד. שותפים שלא בטוחים, שומרים הכול בבטן עד שזה מתפוצץ.

כלומר: הביטחון שהקשר לא יתפרק הוא לא מותרות. הוא מה שמאפשר לקשר לגדול.

⏳ עשר שנים ויותר

שקדייה פורחת בחצר אבן באור בוקר

וכאן מגיע הפרט החשוב ביותר בסיפור הזה.

אברהם ושרה חיו יחד שנים ארוכות בלי ילדים. בגמרא במסכת יבמות מובא שמי ששהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה, יש מקום לחשוש "שמא לא זכה להבנות ממנה". ובכל זאת, אברהם לא חשב לרגע להיפרד משרה.

ולמה? כי היא הייתה לו "אחותו". הקשר ביניהם לא נשען על מה שהוא יקבל ממנה. הוא היה קיים לפני הילדים, בלי הילדים, ומעל לכל חשבון.

והסוף ידוע. דווקא הזוג הזה, שנשאר יחד כשלא היה שום סימן, זכה בסוף ליצחק.

קשר שלא תלוי בתוצאה הוא קשר שיכול לחכות לנס.

קשר שלא תלוי בתוצאה יכול לחכות לנס
✋ המעשה של היום

לומר השבוע למי שקרוב אליך משפט אחד שאין בו שום בקשה, רק שייכות. לא "תודה ש", ולא "אני צריך ש". משהו כמו "טוב לי שאת איתי בדרך", או "אני שמח שאנחנו באותו צד". משפט שאומר: את חלק ממני.

🤝 למען ייטב לי בעבורך

שימו לב גם לסוף הפסוק: "למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך".

אברהם לא אומר "אני אשמור עלייך". הוא אומר "בזכותך אני אחיה". הגבר הגדול של הדור, אבי האומה, מודה בפשטות שהחיים שלו תלויים באשתו.

בעיניי זה אחד המשפטים הכי בוגרים שאפשר לומר בזוגיות. לא מתוך חולשה, אלא מתוך ידיעה. מי שמבין שהוא לא שלם לבד, יודע לשמור על מה שמשלים אותו.

ואולי זה הסוד של "אחותי את". לא תכסיס מול המצרים, אלא הצהרה: אנחנו לא שני צדדים בעסקה, אנחנו משפחה אחת. מה שקורה לך קורה לי.

הקשר החזק ביותר הוא זה שבו כל אחד יודע: בזכותך אני חי.

למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך

🌿 לזוגות שמחכים

ואם אתם בתקופה של המתנה, לילד, לבית, לפרנסה, לרפואה, אולי שווה לזכור את אברהם ושרה. שנים שבהן לא היה שום סימן, והם נשארו "אח ואחות" זה לזה.

ההמתנה לא מבטלת את הקשר. לפעמים היא דווקא מה שמגלה כמה הוא עמוק.

ושרה, אגב, לא חיכתה בשקט. היא פעלה, הציעה, חיפשה דרך. ההמתנה של אברהם ושרה לא הייתה ייאוש, אלא אמונה שממשיכה ללכת. הם המשיכו לקבל אורחים, להאיר לאחרים, לבנות את הבית שלהם, גם כשהלב שלהם חיכה למשהו אחר.

אז השאלה שלי השבוע: למי בחיים שלך אתה יכול לומר, בלב שלם, "בזכותך"?

שבוע טוב ומבורך 🌹

✨ מן האור הגדול אל המעשה הקטן

התעוררתי ללקט ולהוציא הנהגות ישרות ומעשיות מתוך כתב הקודש "משולחן שלמה", של מורינו ורבינו הינוקא, הגאון רבי שלמה יהודה שליט"א, רז מימינו.

רבינו גדול עד מאוד, ואין לנו השגה בגדולתו. ודווקא כאן טמון בעיניי פלא גדול.

מתוך עומק עצום, מתוך רזי תורה וגבהי מרומים, הוא מגלה לנו את כבוד מלכותו יתברך דווקא דרך הדברים הקטנים והפשוטים של החיים.

הנהגה קטנה, ועוד הנהגה קטנה. מעשה אחד שאפשר לעשות היום, ועוד מעשה שאפשר להוסיף מחר.

את מה שנראה לנו רחוק, גבוה ומורכב, רבינו מקרב אלינו, מפרק לצעדים קטנים ומוליך אותנו בעדינות אל עבודת ה' בתוך חיי היום־יום.

כאן, במלכות הארץ. בבית, בדיבור, במחשבה, ביחס לזולת ובכל מעשה פשוט.

ואותן הנהגות קטנות, שלפעמים כמעט איננו מבחינים בגודלן, פועלות ומשפיעות עד חי עולמים.

ומתוך ההתעוררות הזאת נולד הרצון לכתוב: לקחת בכל פעם נקודה אחת מדברי רבינו, להתבונן בה, ולהשתדל להוריד אותה מן הלימוד אל המעשה.

לא להשיג את עומק דבריו, אלא להתחיל ללכת לאורם.
צעד קטן, ועוד צעד קטן.

📜 כתב הקודש "משולחן שלמה"

של מורינו ורבינו הינוקא, הגאון
רבי שלמה יהודה שליט"א

גיליון 301 · פרשת לך לך תשפ"ז · 4 עמודים, להדפסה

להורדה והדפסה (PDF) ⬇️
📲 לקבל מאמרים בוואטסאפ

בוחרים נושא, ויניב שולח לכם כל מאמר חדש בו. בלי מייל ובלי ספאם.

📖 תורה ופרשת השבוע 🏪 עסקים קטנים 🤖 AI וניהול