שלושה משפטים שגוזרים עלינו מבפנים

יניב צדוקמהלב, ללימוד ולמעשה

נניח שמישהו היה כותב לך פתק ומדביק אותו על המראה בבוקר: "אין לך שליטה על עצמך." "מה שאתה עושה לא משנה כלום." "לא בשבילך התפקיד הגדול."

סביר להניח שהיית קורע את הפתק. זה מעליב.

אבל את אותם שלושה משפטים בדיוק, הרבה מאיתנו אומרים לעצמנו כמעט כל יום. רק בלי פתק. בקול פנימי, שקט, שנשמע כמו שכל ישר.

🐂 מה נכתב על קרן השור

על הפסוק "וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם" (בראשית א, ב) אומר המדרש: "וחשך, זה גלות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיהן, שהיתה אומרת להם: כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל" (בראשית רבה ב, ד).

שימו לב למילים. יון לא כבשה רק את הארץ. היא "החשיכה עיניהם". היא ניסתה לשנות את האופן שבו יהודי מסתכל על עצמו.

והיא לא אמרה "אין אלוקים". היא אמרה משהו עדין יותר, ואולי קשה יותר: "אין לכם חלק". אולי יש משהו גדול בעולם, אבל אתה לא שייך אליו.

החושך הכי עמוק הוא לא כשאין אור, אלא כשאדם בטוח שהאור לא בשבילו.

🌫️ מה החושך הזה מסתיר

מה בדיוק לא רואים בחושך כזה? אפשר למנות ארבעה דברים.

לא רואים איפה אני עומד. לא רואים מי אני. לא רואים אילו כוחות טמונים בי. ולא רואים את הכלים שכבר נמצאים לי בידיים.

תחשבו על אדם שנכנס לחדר חשוך שהוא מכיר היטב. הוא נתקל ברהיטים שלו, מחפש את המתג, ובטוח שהחדר ריק. ברגע שהאור נדלק הוא מגלה שהכול היה שם כל הזמן, כולל הדבר שהוא חיפש.

זה ההבדל בין חושך לבין חוסר. בחוסר אין כלום. בחושך יש הכול, רק לא רואים.

ולכן הגזירות של יון כוונו לעיניים. הן לא לקחו מישראל את הכוחות, הן ניסו לשכנע אותם שאין להם כוחות. ומי שמשוכנע שאין לו, לא ינסה בכלל להשתמש במה שיש לו.

✂️ מילה: "אתה נשלט"

אחת הגזירות של יון הייתה ביטול ברית המילה. ובעיניי יש כאן עומק יפה.

ברית המילה היא הסימן הכי מוחשי לכך שאדם יכול לשלוט בגוף שלו ובתאוות שלו, ולקדש אותן. מי שמבטל אותה אומר בעצם: אין טעם. האדם נשלט בידי היצר, וזה הטבע שלו.

המשפט הפנימי נשמע ככה: "אני פשוט כזה. ככה אני בנוי." והוא נשמע כמו כנות.

אבל חכמינו אמרו: "איזהו גיבור? הכובש את יצרו" (אבות ד, א). המילה "כובש" מניחה שאפשר. שהיצר הוא לא הבעלים של הבית, הוא רק דייר.

🌙 חודש: "זה לא משנה"

גזירה שנייה הייתה ביטול קידוש החודש. ולמה דווקא זה?

כי קידוש החודש הוא הרגע שבו בית דין למטה קובע, ולמעלה מסכימים. המועדים בשמים נקבעים לפי מה שישראל מחליטים בארץ. זו הכרזה שהמעשה של האדם פועל גם למעלה.

מי שמבטל את זה אומר: התפילות שלך, המצוות שלך, הלימוד שלך, כל אלה טובים לך, אבל הם לא באמת מזיזים משהו.

והמשפט הפנימי: "מה כבר אכפת למישהו אם התפללתי היום או לא." זה נשמע כמו צניעות. בפועל זה מכבה את החשק.

🕯️ שבת: "אין לי חלק"

והגזירה השלישית הייתה על השבת. השבת היא טעימה מהתכלית, מהעולם המתוקן, מ"יום שכולו שבת".

מי שמבטל אותה אומר לאדם: התכלית, הגאולה, תיקון העולם, אלה דברים גדולים. הם יקרו מעצמם, או שגדולים ממך יעשו אותם. לך אין שם תפקיד.

והמשפט הפנימי: "אני? אני סתם אדם רגיל. מה אני כבר יכול לתרום."

שלוש הגזירות הן בעצם שלושה משפטים: אתה נשלט, זה לא משנה, ואין לך חלק.

🪞 מי כותב את הפתק

וכאן הנקודה שהכי חשובה לי. כל מה שאדם מרגיש רחוק, כל מה שנדמה לו שהוא שקוע ושאין לו חלק, לא נובע מכך שהוא לא אוהב תורה ומצוות. הוא נובע מהחשבון שהוא עשה. ממה שנדמה לו.

כלומר: אדם יכול להיות קרוב מאוד, ולהרגיש רחוק. והמרחק הוא לא אצלו בנשמה, הוא אצלו בראש.

זו בשורה טובה. כי אם הבעיה הייתה בנשמה, היה קשה לשנות. אבל אם הבעיה היא במשפט, אפשר להחליף משפט.

זה נכון גם בעבודה. צוות שמשוכנע ש"אצלנו זה לא יעבוד" לא מנסה, ולכן זה באמת לא עובד. המשפט מגשים את עצמו. וברגע שמישהו מעז לנסות פעם אחת, ההוכחה הקטנה הזו שוברת את כל החשבון.

אף אחד לא מרחיק אדם מהטוב כמו המחשבה שלו על עצמו.

🚶 ומכאן ללך לך

ולכן, בעיניי, הציווי הראשון לאברהם הוא "לך לך". צא מהמשפטים האלה. צא מהחשבון שאומר לך שאתה נשלט, שזה לא משנה, שאין לך חלק.

ואברהם יוצא, ומגלה בדיוק את ההפך. הוא לא נשלט, הוא כובש. המעשים שלו משנים, עד כדי כך שעליו נאמר "וֶהְיֵה בְּרָכָה". ויש לו חלק, ועוד איזה חלק: הוא מתחיל את כל הסיפור.

אז השאלה שלי השבוע: איזה מהמשפטים האלה אתה מוכן להפסיק להאמין לו?

שבוע טוב ומבורך 🌹