מוטב לי להיקרא הדיוט

יניב צדוקמהלב, ללימוד ולמעשה

רבי משה לייב מסאסוב היה נשאר בסוכה גם כשירדו גשמים.

שאלו אותו: הרי הרמ"א כותב שמי שיושב בסוכה בשעה שיורדים גשמים, נקרא "הדיוט".

והוא ענה: מוטב לי להיקרא הדיוט, ובלבד שאקיים מצוות סוכה.

את הסיפור הזה הביא השבוע "משולחן שלמה".

תחשבו על זה רגע. צדיק גדול, שכל העיר מכירה. הוא יודע שמי שיראה אותו יושב בסוכה תחת הגשם עלול לחשוב שהוא לא מכיר את ההלכה, או שהוא סתם עקשן.

והוא בוחר בכל זאת. לא כי לא אכפת לו. כי משהו אחר חשוב לו יותר.

🪞 גם הגרי"ז בחר

ליד הסיפור הזה הובא סיפור נוסף. יש מי שמסתכל במראה כשהוא מניח תפילין, כדי לוודא שהן מונחות בדיוק במקומן. והיו גדולים שכתבו על זה שזה "מנהג בורות".

הגרי"ז מבריסק היה אומר: מוטב לי להסתכל במראה ולהיות בכלל "מנהג בורות", אבל לקיים מצוות תפילין כשהן מונחות במקומן.

שני ענקים. שניהם ידעו בדיוק איך זה נראה מבחוץ. ושניהם בחרו בעיקר.

ושימו לב: הם לא בחרו בדבר הנוח. לשבת בגשם זה לא נעים, ולהסתכל במראה כשכולם רואים זה מביך. הם בחרו בדבר שהיה חשוב להם, גם כשהוא עלה להם במשהו.

👀 "מה יגידו"

כמה פעמים ביום אנחנו עושים משהו, או לא עושים, רק בגלל איך שזה ייראה?

לא שואלים שאלה בישיבה, כדי לא להיראות כמי שלא הבין. לא מודים בטעות, כדי לא להיראות חלשים. מוותרים על מנחה באמצע כנס, כי לא נעים לצאת.

"מה יגידו" הוא אחד הקולות הכי חזקים שיש בנו. והוא כמעט אף פעם לא שואל מה נכון. הוא שואל מה נראה טוב.

כולנו מכירים את הרגע הזה. יושבים בישיבה, משהו לא ברור, ושותקים, כי נדמה שכולם מבינים חוץ מאיתנו. ואז מתברר שאף אחד לא הבין. כולם פשוט פחדו לשאול.

וזה קורה גם בבית. לא מתנצלים מול הילדים, כי "הורה לא מתנצל". לא מבקשים עזרה מבן הזוג, כי זה נראה כמו חולשה. ממשיכים בדרך שכבר ברור שהיא לא נכונה, רק כדי לא להודות שטעינו.

מי שמוכן להיקרא הדיוט בשביל העיקר, הוא בדרך כלל החכם שבחדר.

🎯 בלי מרד, עם עיקר

ויש בסיפורים האלה משהו יפה מאוד: אין בהם מרד. רבי משה לייב לא זלזל ברמ"א, והגרי"ז לא זלזל בדברי הגדולים.

הם לא אמרו "לא אכפת לי מה חושבים". הם פשוט ידעו מה העיקר בשבילם, והיו מוכנים לשלם את המחיר של להיראות קצת מוזרים.

וזה ההבדל בין עקשנות לבין עיקר. עקשן רוצה להוכיח שהוא צודק. מי שבוחר בעיקר רוצה רק לעשות את מה שנכון.

בעסק, בניהול ובבית יש רגעים שבהם הדבר הנכון נראה פחות מרשים. לבקש עזרה. לעצור פרויקט שלא עובד. לומר "אני לא יודע".

🧭 כלי נוסף: שאלת העיקר

כשמתלבטים, אפשר לשאול שאלה אחת: מה יישאר מזה בעוד שנה?

המבוכה של השאלה בישיבה תישכח עד הערב. הטעות שלא הודינו בה תישאר איתנו הרבה יותר.

המבט המוזר של מי שראה אותנו יוצאים למנחה יעבור בתוך דקה. המנחה שהתפללנו תישאר.

השאלה הזו מעמידה את "מה יגידו" בגודל האמיתי שלו. קטן מאוד.

ויש עוד דבר: כמעט תמיד, מי שבחר בעיקר מקבל בסוף דווקא כבוד. העובד ששאל את השאלה שכולם פחדו ממנה, הוא זה שסומכים עליו. המנהל שאמר "טעיתי", הוא זה שהולכים אחריו.

מה שנראה לרגע כמו להיות הדיוט, מתברר לאורך זמן כחוכמה.

ובחשבון האמיתי, לפני הקב"ה, אין בכלל "מה יגידו". יש רק מה עשיתי, ובאיזה לב.

🌧️ הסוכה בגשם

דמיינו את רבי משה לייב יושב בסוכה, והגשם יורד על הסכך.

מבחוץ זה נראה כמו טעות. מבפנים, זו השמחה של מי שעושה בדיוק את מה שחשוב לו.

כי מי שיודע מה חשוב לו, לא צריך שכולם יבינו אותו.

חודש טוב ומבורך 🌹

יניב