שותפים במעשה בראשית

יניב צדוקמהלב, ללימוד ולמעשה

"מה אני, בדיבור שלי בראתי שמים וארץ, כך גם אתה."

את המשפט הזה אומר הקב"ה לעם ישראל, כך מביא הזוהר הקדוש. הוא הובא השבוע ב"משולחן שלמה". הפסוק אומר: "וָאָשִׂם דְּבָרַי בְּפִיךָ... וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה". והזוהר דורש: אל תקרי "עַמִּי", אלא "עִמִּי". כלומר, אתה איתי. שותף שלי.

🗣️ בדיבור נברא העולם

"וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר, וַיְהִי אוֹר." העולם כולו נברא בדיבור, בעשרה מאמרות. ועל האדם נאמר "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה", ואונקלוס מתרגם: "לְרוּחַ מְמַלְּלָא", כלומר: רוח מדברת. מה שמבדיל את האדם מכל הנבראים הוא הדיבור.

ואפילו הקוסמים יודעים את זה. כל קוסם בעולם אומר "אַבְּרָא-קַדַבְּרָא" לפני שהוא עושה קסם. יש אומרים שזה בא מהארמית: "אֶבְרָא כְּדַבְּרָא", אני בורא כשאני מדבר. דורות על גבי דורות, בכל השפות, אנשים אומרים את זה בקול. בלי לדעת שהם חוזרים על אחד הסודות הגדולים של הבריאה. ואת הכוח הזה הקב"ה שם בפה שלנו. לא כוח דומה. אותו כוח, בקטן.

ולא בכדי נבחרה המילה "שותף" - שותף הוא לא עובד שמבצע הוראות. שותף אחראי, שותף משקיע, שותף מרגיש שזה שלו. הקב"ה אומר לנו: העולם הזה גם שלכם, ואתם בונים אותו יחד איתי. זה קצת מפחיד, כשחושבים על זה. כי אם הדיבור שלי בונה עולמות, הוא יכול גם להחריב אותם.

🏠 העולמות הקטנים שלנו

אני לא בורא שמים וארץ. אבל כל יום אני בונה, או הורס, עולמות קטנים.

משפט אחד לילד לפני שהוא יוצא לבית הספר יכול לבנות לו יום שלם. או להרוס אותו. מילה אחת בישיבת צוות יכולה לפתוח לעובד דלת, או לסגור אותה לשנים. הודעה אחת בוואטסאפ, שנכתבה בשתי שניות, יכולה לחמם לב או לפצוע אותו.

"אני גאה בך", שאבא אומר פעם אחת, יכול ללוות ילד שלושים שנה. וגם "מה איתך, אתה אף פעם לא..." יכול ללוות אותו אותו זמן בדיוק. ובעבודה, מנהל שאומר "סמכתי עליך, וזה בדיוק מה שהיה צריך" מקבל עובד שמוכן לתת פי שניים. וכמה פעמים אמרנו משהו "סתם", ושמענו שנים אחר כך שהמשפט הזה נשאר אצל מישהו, לטוב או לרע?

המילים שלנו הן לא "רק מילים". הן חומר בניין. ומי שמחזיק חומר בניין ביד, אחראי למה שהוא בונה.

🌱 דיבור שבונה מתחיל בלב

ובהמשך כתב הקודש יש גם סדר. מיד אחרי דברי הזוהר, רבינו מסביר שקודם צריך להאיר את החכמה וההתבוננות, ורק אחר כך להוציא בפה את דברי ההלל והשבח. כלומר, דיבור שבונה לא מתחיל בפה. הוא מתחיל בראש ובלב.

מי שמדבר מתוך כעס, עייפות או לחץ, כמעט תמיד מחריב משהו, גם כשהוא צודק. מי שעוצר רגע ומתבונן, מוצא את המילים שבונות, גם כשהוא צריך לומר דבר קשה. וזה לא אומר לדבר פחות. זה אומר לדבר מתוך מקום אחר.

והדיבורים אינם רק בין איש לרעהו, אלא אף בין האדם לקונו. גם כשאני אומר תודה לקב"ה, מברך, משבח, אני משתמש באותו כוח בונה. כל מילה של הלל היא עוד אבן בבניין של כבוד שמיים בעולם.

🧭 כלי נוסף: מה אני רוצה שיקרה?

הנה כלי קטן שאפשר לאמץ כבר היום. לפני הודעה חשובה, או לפני שיחה שאתה יודע שתהיה קשה, עצור ושאל: מה אני רוצה שיקרה אחרי שאגיד את זה? לא "מה אני רוצה להגיד", אלא "מה אני רוצה לבנות".

אם התשובה היא "שיבין שהוא טעה", כנראה שאני עומד להחריב. אם התשובה היא "שנמצא יחד פתרון", המילים כבר יוצאות אחרות. נניח שעובד פספס מועד חשוב. אפשר לכתוב לו: "שוב פספסת". ואפשר לכתוב: "בוא נבין יחד מה עיכב, ואיך נדאג שזה לא יחזור". שני המשפטים אומרים את אותה אמת. רק אחד מהם בונה. השאלה הקטנה הזו הופכת אותי, לרגע אחד, משופט לשותף.

✨ עִמִּי אתה

יש משהו מרגש בזה שהקב"ה בחר לקרוא לנו שותפים. לא עובדים, לא צופים מהצד. שותפים. כאלה שדרכם העולם ממשיך להיבנות.

וזה לא קורה רק בתפילה ובלימוד. זה קורה בכל פעם שאני פותח את הפה. אז היום אני מציע לכולנו לבחור משפט אחד, ולבנות בו עולם קטן.

בהצלחה, ושבוע מבורך 🌹

יניב