הבארהנר שחזר לדלוק
על השבוע שלא הלך כמו שרצינו, על מה שעושים רגע אחרי, ועל נר אחד שכבה וחזר לדלוק.
יום שישי, ה' בחשוון תשפ"ז
מתוך "משולחן שלמה" · גיליון 300 · פרשת נח · 🕯️ זמני כניסת ויציאת השבת
בהשראת כתב הקודש "משולחן שלמה" (גיליון 300, פרשת נח) של מורינו ורבינו הינוקא, הגאון רבי שלמה יהודה שליט"א, רז מימינו.
יום שישי אחר הצהריים. הבית עוד רץ. עוד משהו בתנור, עוד הודעה אחרונה מהעבודה, עוד ילד שצריך להתקלח. ואז, רגע לפני השקיעה, מדליקים נרות. ומשהו נרגע.
אבל יש שבועות שמגיעים לרגע הזה עייפים. שבוע שלא הלך כמו שרצינו. פרויקט שנתקע, מילה שיצאה חזק מדי, משהו שהבטחנו ולא הספקנו. ובשבועות כאלה, יש תחושה שהאור קצת כבה. יש סיפור קטן על נר בדיוק כזה.
🕯️ נר שכבה, וחזר לדלוק
בספר "קב הישר" מסופר על רבי אברהם, אדם שחלה מאוד. כל כך, שקרוביו כבר התכוננו לגרוע מכול. ובאותם רגעים הוא ראה מולו איש, ובידו נר דולק. הנר כבה. וכהרף עין, חזר ודלק. האיש הסביר לו: הנר הוא הנשמה שלך. הוא כבה, כי הגיע זמנך. והוא חזר לדלוק, כי בשמיים החליטו לתת לך עוד שנים.
ולמה? כי יש לך עוד מה לתת לאחרים. רבי אברהם קם ממיטתו, והקדיש את השנים שקיבל לכתיבת פירוש על התנ"ך, ספר שילמדו ממנו אחרים. יש במשפט הזה משהו שעושה סדר. האור שלנו לא נמדד רק במה שהוא מאיר לנו. הוא נמדד במה שהוא עוד יכול להאיר לאחרים.
🌧️ ומה עושים כשהאור קצת כבה?
ויש עוד רעיון, שבעיניי הוא המשך ישיר של הסיפור. כשמשהו לא הולך, כשנכשלנו או אמרנו משהו שלא היינו צריכים, יש שתי דרכים להגיב.
אפשר להיכנס לבכי. "איך עשיתי את זה שוב", "אין לי תקנה". זה נשמע כמו לקיחת אחריות. אבל לרוב זה רק מכביד. ומי שכבד, חוזר בקלות לאותה טעות. ואפשר לחפש קודם כל על מה להודות. גם ביום עקום.
ואפילו על עצם זה שכואב לנו. כי אם אכפת לנו, סימן שהנר עוד דולק. הכאב הזה לא רע. הוא רק לא צריך להיות המילה האחרונה.
הערב, כשהנרות נדלקים, נסו לומר תודה אחת על השבוע הזה. גם אם השבוע היה קשה. במיוחד אם היה קשה.
🏢 ביום ראשון בבוקר
אני עובד הרבה עם הנהלות ועם צוותים, ורואה את זה שוב ושוב. פרויקט נכשל. יש שתי ישיבות שאפשר לקיים אחרי.
ישיבה אחת מתחילה ב"מי אשם". כולם מתגוננים, ואף אחד לא באמת לומד כלום. ישיבה אחרת מתחילה ב"מה כן עבד, ומה למדנו". ופתאום אנשים מוכנים לדבר גם על מה שלא עבד. ההבדל בין שתי הישיבות הוא לא באנשים ולא בתוכנית. הוא במשפט הראשון.
🚢 תיבה אחת בשבוע
ועוד דבר קטן מהפרשה. בליל שבת אנחנו אומרים "הַפּוֹרֵס סֻכַּת שָׁלוֹם עָלֵינוּ". בזוהר מובא שתיבת נח הייתה בדיוק כזו: סוכה ששומרת על מי שבתוכה, כמו אם שפורשת כנפיים על הילדים שלה. ונח לא בנה את התיבה רק בשביל עצמו. מתוכה יצאו כל מי שבנו את העולם מחדש. גם התיבה הייתה אור לאחרים.
גם לנו יש מבול קטן כל שבוע. חדשות, לחץ, מסכים, רעש שלא נגמר. והשבת, כך נראה לי, היא התיבה שלנו. נכנסים אליה, נשמרים בה, ויוצאים ממנה עם אור שאפשר לתת הלאה.
🧭 מה זה אומר בפועל
שלושה דברים קטנים, לשבוע הבא:
- תודה אחת בהדלקת הנרות. על משהו מהשבוע. אחת מספיקה.
- אחרי טעות, קודם תודה ואחר כך תיקון. משפט אחד של "מה כן", ורק אז "מה לתקן".
- אור אחד לאחר. השבוע, להאיר למישהו אחד: מילה טובה, עזרה קטנה, הודעה למי שצריך אותה.
הבית עוד ירוץ ביום שישי הבא. עוד משהו בתנור, עוד הודעה אחרונה. אבל אולי נגיע לרגע של הנרות קצת אחרת.
אז הערב, כשהנרות נדלקים, אני מציע לכולנו לשאול שאלה אחת פשוטה: למי האור שלי עוד יכול להאיר? שבת שלום ומבורך 🌹
🕯️ זמני השבת · פרשת נח תשפ"ז
🕯️ כניסת השבת| ירושלים | 17:30 |
| בני ברק | 17:48 |
| חיפה | 17:49 |
| באר שבע | 17:50 |
🍷 צאת השבת · הבדלה| צאת שבת | רבנו תם | |
|---|---|---|
| ירושלים | 18:40 | 19:20 |
| בני ברק | 18:38 | 19:16 |
| חיפה | 18:39 | 19:17 |
| באר שבע | 18:40 | 19:19 |
הזמנים מתוך גיליון 300 של משולחן שלמה
✨ מן האור הגדול אל המעשה הקטן
התעוררתי ללקט ולהוציא הנהגות ישרות ומעשיות מתוך כתב הקודש "משולחן שלמה", של מורינו ורבינו הינוקא, הגאון רבי שלמה יהודה שליט"א, רז מימינו.
רבינו גדול עד מאוד, ואין לנו השגה בגדולתו. ודווקא כאן טמון בעיניי פלא גדול.
מתוך עומק עצום, מתוך רזי תורה וגבהי מרומים, הוא מגלה לנו את כבוד מלכותו יתברך דווקא דרך הדברים הקטנים והפשוטים של החיים.
הנהגה קטנה, ועוד הנהגה קטנה. מעשה אחד שאפשר לעשות היום, ועוד מעשה שאפשר להוסיף מחר.
את מה שנראה לנו רחוק, גבוה ומורכב, רבינו מקרב אלינו, מפרק לצעדים קטנים ומוליך אותנו בעדינות אל עבודת ה' בתוך חיי היום־יום.
כאן, במלכות הארץ. בבית, בדיבור, במחשבה, ביחס לזולת ובכל מעשה פשוט.
ואותן הנהגות קטנות, שלפעמים כמעט איננו מבחינים בגודלן, פועלות ומשפיעות עד חי עולמים.
ומתוך ההתעוררות הזאת נולד הרצון לכתוב: לקחת בכל פעם נקודה אחת מדברי רבינו, להתבונן בה, ולהשתדל להוריד אותה מן הלימוד אל המעשה.
לא להשיג את עומק דבריו, אלא להתחיל ללכת לאורם.
צעד קטן, ועוד צעד קטן.
של מורינו ורבינו הינוקא, הגאון
רבי שלמה יהודה שליט"א
גיליון 300 · פרשת נח תשפ"ז · 4 עמודים, להדפסה
להורדה והדפסה (PDF) ⬇️שלח אותו למישהו שהשבוע שלו היה קצת קשה.
שיתוף בוואטסאפ 💬 💬 לשלוח לי הודעה בוואטסאפ · או לכרטיס הביקור הדיגיטלי שלי
