לקרוא לדבר בשמו

יניב צדוקמהלב, ללימוד ולמעשה

הקב"ה הביא לפני האדם הראשון את כל בעלי החיים, "לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ". ואדם נתן לכל אחד מהם שם. ומה שאדם קרא, כך נשאר: "וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה, הוּא שְׁמוֹ".

ב"משולחן שלמה" של השבוע מובאים דברי המפרשים: אדם לא נתן שמות סתם. הוא ראה כל נברא עד שורשו, לפי מראהו ומעשיו, וקרא לו את השם הנכון. ומאז ועד היום, לא בא אדם ואמר שהשם הזה לא מתאים. רבנו סעדיה גאון מוסיף שאדם לא קרא שמות רק לבעלי החיים, אלא לכל הדברים שבעולם: לצמחים, לכלים, לכוכבים. כל שם שיש לדבר בלשון הקודש עד היום, יצא מפיו.

🦁 חכמה שגדולה ממלאכים

המדרש מספר שכשהקב"ה התייעץ עם מלאכי השרת על בריאת האדם, הם שאלו: "אדם זה, מה טיבו?" והקב"ה ענה: "חכמתו מרובה משלכם". הוא הביא לפניהם את הבהמה, החיה והעוף, ושאל: "זה, מה שמו?" והם לא ידעו. ואדם ידע: זה שור, זה חמור, זה סוס, וזה גמל.

החזקוני מסביר שהחכמה הזו באה מרוח החיים שנפח הקב"ה באפו של אדם. הוא ראה את הדברים כמו שהבורא רואה אותם.

👀 לראות לפני שמגיבים

גם אנחנו נותנים שמות כל הזמן. "הוא עצלן". "היא קשה". "הלקוח הזה בעייתי". "הילד הזה לא מקשיב". אבל רוב השמות שלנו לא באים מראייה עד השורש. הם באים מרגע אחד, מעייפות, מרושם ראשוני. וזה נכון גם בעבודה: ספק שפעם אחת איחר במשלוח הופך ל"ספק לא אמין", גם אחרי עשרה משלוחים מדויקים. שם אחד, ומאותו רגע רואים רק אותו.

והבעיה היא ששם, ברגע שניתן, נדבק. לא רק בעינינו. לפעמים גם בעיני האדם עצמו. מי שקוראים לו "עצלן" מספיק פעמים, מתחיל להאמין. ומי שרואים בו את הכוח שלו, מתחיל לגלות אותו.

🌱 שם לפי השורש

המפרשים כותבים שאדם קרא לכל דבר שם "על פי מראיהם ומעשיהם". לא לפי מה שהם עשו ברגע אחד, אלא לפי מה שהם באמת. וזה ההבדל בין שיפוט לבין ראייה. שיפוט רואה מעשה. ראייה רואה את האדם שמאחורי המעשה.

עובד שמאחר, אולי מחזיק בית לבד. ילד שמתפרץ, אולי מבקש שיראו אותו. לקוח שמתווכח, אולי פשוט מפחד לטעות. מי שרואה עד השורש, מוצא כמעט תמיד מישהו שאפשר לאהוב.

והמדרש מוסיף ששלמה המלך היה חכם בחכמה הזו אפילו יותר מהאדם הראשון. הוא דיבר "על הבהמה ועל העוף", וגילה את טעמי המצוות שבפנימיותם. כלומר, ככל שרואים עמוק יותר, מבינים יותר. וככל שמבינים יותר, קל יותר לאהוב.

🧭 כלי נוסף: "מה עוד נכון?"

הנה כלי קטן לרגעים שבהם השם השלילי כבר מוכן על הלשון. שאל את עצמך: מה עוד נכון לגבי האדם הזה? אם הוא "קשה", מה עוד נכון? אולי שהוא גם ישר עד הסוף. אם היא "איטית", אולי היא גם יסודית, ולא מפספסת פרט.

השאלה לא מבטלת את הקושי. היא מחזירה את התמונה המלאה, כמו שהאדם הראשון ראה אותה. ומי ששואל אותה מספיק פעמים, מגלה שהאנשים סביבו השתנו. בעצם, השתנו העיניים שלו.

✨ ואתה, מה שמך?

והמדרש ממשיך. אחרי שאדם קרא שמות לכל הנבראים, שאל אותו הקב"ה: "ואתה, מה שמך?" ענה: "אני נאה להיקרא 'אדם', כי נבראתי מן האדמה". ושאל: "ואני, מה שמי?" ענה: "לך נאה להיקרא 'א-דני', כי אתה אדון לכל בריותיך".

מי שרואה נכון את הנבראים, רואה גם את עצמו בענווה, ואת הבורא בגדולתו. שנזכה לראות כל אדם עד השורש, ולקרוא לו בשמו הטוב.

בהצלחה, ושבת שלום בקרוב 🌹

יניב