כשהשפע מרגיש כמו מבול

יניב צדוקמהלב, ללימוד ולמעשה

יום ראשון, שבע ועשרה בבוקר. הילדים עוד מחפשים נעל אחת, הקפה מתקרר על השיש, והטלפון כבר מראה 27 הודעות שלא נקראו. לקוח שואל "איפה זה עומד", ספק מודיע שהמשלוח מתעכב, וביומן מחכות שתי פגישות שנקבעו בטעות לאותה שעה. ואז יוצא המשפט הראשון של השבוע: "איזה שבוע מחכה לי." לא צעקה ולא משבר. סתם אנחה. אבל האנחה הזו קובעת את הטון של שבוע שלם, עוד לפני שהוא התחיל. מכירים? כמעט כולנו מכירים.

🌊 המבול לא התחיל מחוסר

השבת קוראים את פרשת נח. מבול, תיבה, עולם שמתחיל מחדש. והשאלה שכדאי לעצור עליה רגע: מה בעצם היה השורש של דור המבול? ממה זה התחיל? חז"ל אומרים על זה משפט קצר ומפתיע: דור המבול לא התגאה אלא בגלל הטובה שהשפיע להם הקב"ה. לא חסר להם כלום. היה להם הרבה, אולי יותר מדי. והטוב הזה נכנס אליהם ונעצר שם. הוא לא הפך לתודה, ולא זרם הלאה לאף אחד. הוא הפך לגאווה. ומים שעומדים במקום, בסוף עולים על גדותיהם.

מבול הוא שפע שנעצר אצלך.

ואם חוזרים עם המשפט הזה לבוקר של יום ראשון, רואים משהו אחר. 27 ההודעות הן אנשים שצריכים אותנו. הפגישות הן עבודה שיש. הנעל שאבדה היא בית מלא. זה לא חוסר, זה בדיוק השפע. הבעיה אינה כמה נכנס. הבעיה היא שקיבלנו אותו באנחה, ובמקום לזרום הוא התחיל לעלות.

🚪 ברוך אתה בבואך

יש שלוש מילים בפסוק אחד שמסכמות את כל העניין: "ברוך אתה בבואך". ברכה בכניסה. עוד לפני שידוע איך היום ייגמר, עוד לפני התוצאה, כבר בדלת. כי אנחנו נכנסים כל היום. לעבודה, לפגישה, הביתה בערב, לתפילה אחרי שעה של טלפונים. ובכל כניסה כזו יש בחירה קטנה: לבקש קודם, או להודות קודם. להיכנס עם רשימת מה שחסר, או עם מילה אחת על מה שיש.

וזה לא עניין של להיות אופטימי בכוח. הודיה לא מחייבת לומר שהכול בסדר. היא רק מזכירה שהקושי אינו כל הסיפור. המשלוח עדיין מתעכב. אבל מי שנכנס עם ברכה עומד מול אותו משלוח אחרת.

🕯️ היום שבו לא מבקשים

ולזה יש דוגמה שכולנו מכירים: שבת. חז"ל אומרים שבשבת לא מתפללים על הצרכים. יום שלם בלי לבקש. רק להודות, לשבח, לשבת ליד השולחן ולהיות. ועוד נאמר, שדווקא מהשבת הזו מתברכים כל ששת ימי השבוע. שימו לב מה כתוב פה. היום היחיד שבו לא לוקחים, הוא היום שממנו זורמת הברכה לכל השאר. זה בדיוק ההפך מדור המבול. שם השפע נכנס ונעצר. פה עוצרים את הבקשות, והשפע מתחיל לזרום.

נח לא עצר את המבול. הוא בנה מקום שהמים לא נכנסים אליו. גם אנחנו לא נעצור את ההודעות ואת הרעש. אבל אפשר לבנות תיבה: יום אחד בשבוע, ודקה אחת בכל כניסה, שבהם לא מבקשים כלום. רק מודים.

🌧️ וגם כשנופלים

ויש שבועות קשים יותר מאנחה. שבועות שבהם באמת נופלים. תשובה חדה ללקוח שלא הגיעה לו, חבר שחיכה לשיחה ולא חזרנו אליו, הבטחה שנדחתה בפעם השלישית. ברגע כזה יש שתי דרכים להמשיך. הראשונה מוכרת לכולנו: להלקות את עצמנו. "שוב עשיתי את זה, אני לא משתנה." זה מרגיש כמו אחריות. אבל הבכי הזה, כשאין בו חיבור, דווקא מקשה את הלב. ולב קשה נופל שוב, ובוכה שוב, וחוזר חלילה.

הדרך השנייה נשמעת כמעט הפוכה: למצוא על מה להודות. ואפילו על עצם זה שכואב לנו, כי יש מי שטועה ולא מרגיש כלום. אם זה כואב, סימן שעדיין מחוברים. ומהמקום הזה הלב מתרכך, ובאמת קשה יותר ליפול שוב. גם פה זה אותו עניין. האשמה סוגרת, התודה פותחת. ומה שסגור, בסוף עולה על גדותיו.

🚢 צא מן התיבה

ועוד דבר אחד מהפרשה, שבעיניי הוא הלב של העניין. נח לא יצא מהתיבה מיוזמתו. הוא יצא כשנאמר לו: "צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך". התיבה הייתה הצלה, לא כתובת. בסוף פותחים את הדלת, יוצאים, ומתחילים לבנות עולם.

התיבה נועדה להציל את החיים, לא להחליף אותם. וגם השבת לא נועדה להישמר לעצמנו. השקט שקיבלנו, הסבלנות, המילה הטובה, לא נועדו להישאר בתיבה. הם צריכים לזרום החוצה: לילד שמחפש נעל, לחבר לעבודה, לאדם שמולנו, שיש לו מבול קטן משלו שהוא לא מספר עליו לאיש. כי העיקר הוא לא כמה יפה הבנו. העיקר הוא מה עושים עם זה ביום ראשון.

💧 המשפט הראשון

ביום ראשון הבא יגיע שוב המבול הקטן. 27 הודעות, שתי פגישות באותה שעה, ואנחה שכבר עומדת על קצה הלשון. את המים אני לא יכול לעצור. את המשפט הראשון אני בוחר.

אז הנה הצעה לשבוע הזה, לי ולכם: רגע לפני שפותחים את המחשב, רגע לפני שעונים לשיחה הראשונה, משפט אחד של תודה. על מה שיש. על האנשים שסביבנו. ואפילו על זה שאכפת לנו כשאנחנו טועים. אני לא יודע אם אצליח לזכור את זה בפעם הבאה שהטלפון יצלצל ברגע הכי לא מתאים. אבל נדמה לי שזו כל העבודה: לא לעצור את המים, אלא לתת להם לזרום הלאה. זה לא ישנה את מזג האוויר. אבל זה משנה את מי שעומד בתוכו.

שבת שלום ומבורך 🌹

🕯️ זמני השבת · פרשת נח תשפ"ז

🕯️ כניסת השבת

ירושלים	17:30
בני ברק	17:48
חיפה	17:49
באר שבע	17:50

🍷 צאת השבת · הבדלה

	צאת שבת	רבנו תם
ירושלים	18:40	19:20
בני ברק	18:38	19:16
חיפה	18:39	19:17
באר שבע	18:40	19:19

הזמנים מתוך גיליון 300 של משולחן שלמה